<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף לו.</h2>
[פסק] ואילו איתתא דאתיא ממדינת הים ואמרה אשת איש הייתי והשתא גרושה אני נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, מאן אחזקה באיסורא דאמרה אשת איש אני, נפשה, השתא נמי נפשה קא שריא, דאמר רב אסי מנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה, שנאמר (דברים כ"ב, ט"ז) את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה. אמר רב אשי הא סברא הוא אי סמכת אדיבורא קמא סמוך נמי אבתרא אי לא סמכת אדיבורא בתרא אקמא נמי לא תסמוך, אלא אמר רב אשי הפה שאסר הוא הפה שהתיר סברא הוא. תניא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת איש אני נאמנת. אמרי, בשלמא היכא דאמרה אשת איש הייתי גרושה אני נאמנת, דקא תליא נפשה במילתא דשכיחא דכולהי נשי מינסבן לגברי ומיגרשן, אלא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת איש אני אמאי נאמנת, כל כמינה, אמר רבה בר רב הונא כגון שנתנה אמתלא לדבריה, תניא נמי הכי אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת איש אני אין נאמנת, ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, ומעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי ואמרי לה גדולה בנינוה שתבעוה לינשא ואמרה להם מקודשת אני, לימים עמדה ונשאת, אמרו לה מה ראית, אמרה להם בתחילה כשבאו עלי בני אדם שאין מהוגנין לי אמרתי מקודשת אני, עכשיו שבאו עלי בני אדם שהן מהוגנין עמדתי ונשאתי. וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.
